מיקרוביולוגיה הוא תחום בביולוגיה, העוסק במבנה ובתפקוד של מיקרואורגניזמים שונים.
כבר בתחילת המאה העשרים (1914) גילו חוקרים שהמים בבריכות השחייה עלולים להוות תווך להעברת מחלות.
מאז ועד היום הלכו ורבו המחקרים שהצביעו על העובדה שמיקרואורגניזמים שונים, השכיחים בגוף האדם, מועברים באמצעות מי הבריכה ממתרחץ למתרחץ.
הגורם העיקרי אשר משפיע בעיקר על בריאות המתרחצים הוא איכות המים.
גורמים שונים משפיעים על הדינאמיקה של איכות המים בבריכת השחייה, כגון: סוג האוכלוסיה, אופי הפעילות, שימושים מיוחדים, שטח הבריכה, פני המים והמשטחים סביב, עונתיות, רמת ציוד מערכות השבחת המים, והעיקר- מקצועיות ומיומנות איש הבריכות.
זיהום והדבקות
מהו זיהום?
פלישה של אורגניזמים מחוללי מחלה אל תוך הגוף עלולה לגרום להידבקות במחלה. האורגניזמים המזהמים מתרבים וגורמים מחלה ע"י הרס תאים או הפרשת רעלנים. גורמים אלה הם בראש ובראשונה חיידקים, וכן, נגיפים, טפילים, ביצי בעלי חיים, רב תאיים, תולעים ועוד.
מקורות הזיהום בבריכת השחייה
מקור הזיהום הוא ברקמות ובהפרשות של המתרחצים. כל מתרחץ מביא עמו "תרומה" משמעותית של מיקרו אורגניזמים שחלקם פתוגניים (מחוללי מחלה) בחלקם אופורטוניסטים (תוקפניים לבעלי אנשים בעלי מערכת חיסונית חלשה) ובחלקם פלורה נורמאלית (טבעיים בסביבתם ובכמותם).
זיהום סביבתי פירושו הימצאותם של חומרים מזהמים בסביבתו הביולוגית של האדם. מקור הזיהום הסביבתי המגיע לבריכת השחייה הוא ממיקרואורגניזמים החיים באופן חופשי בטבע ומגיעים אל בריכת השחייה מאבק הנישא ברוח, חול, אדמה ועלים. כמו כן עלול להגיע זיהום לבריכת השחייה ממגע של בעלי חיים הנמצאים בקירבת בריכת השחייה, וכן הפרשות של בעלי חיים החיים בסביבה הטבעית של בריכת השחייה (ציפורים, עטלפים, חתולים, חרקים וכיו"ב).
מקור הזיהום הוא ממשטחים סביב הבריכה, מקלחות ושירותים בסמוך וכן ממדשאות סמוכות.
מקור הזיהום הוא הצטברות של מיקרואורגניזמים במקומות "בעיתיים" במערכות השבחת המים של הבריכה, המעודדים התרבות מיקרואורגניזמים . לדוגמא: במסנני החול שבתוך המערכת קיימת הצטברות של מיקראורגניזמים הנבלמים ומצטופפים יחדיו, לכן חיוני הטיפול המקצועי במסננים כדי למנוע תקלת "פריצת מסנן" שעלולה ליצור זיהום רב בבריכה.
במשך רוב חייו של האדם מתקיים מען סטאטוס-קוו בין אברי גופו השונים לבין המיקרואורגניזמים החיים בגופו ועל פני עורו. כשהמארג הזה מתערער, עלולים המקרואורגניזמים האופורטוניסטים לתקוף מבחוץ ע"י חדירה לגוף. הם חודרים לגוף דרך נקודות תורפה בעור ובקרומים הריריים המרפד מערכות שונות בגוף האדם. נקודות התורפה בעור ה"אהובות" על חיידקים הן זקיקי שיער, בלוטות חלב ומעטה הציפורניים. בכדי לפתח מחלה, רק לעיתים רחוקות יש צורך להגיע למגע ישיר עם אדם חולה. כלומר, די בשהייה משותפת באותו מאגר מים.